יום העצמאות

עילי בוטנר וילדי החוץ - ניפגש בחלומות/Nos encontraremos en los sueños-

עוֹד נַחְזוֹר לְהִיפָּגֵשׁ, לְהִסְתַּכֵּל שׁוּב בָּעֵינַיִים

יֵשׁ פְּקַק תְּפִילּוֹת כָּבֵד בַּנָּתִיב שֶׁל הַשָּׁמַיִים

אֲבָל הַחוּט הַדַּק בֵּינֵינוּ אַף פַּעַם לֹא נִקְרַע

עוֹד נִצְחַק שָׁם עַל הַכֹּל, לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵירָה

עוֹד נֵצֵא שׁוּב לְטַיֵּיל בְּבוֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת

נַחְזִיר אֶת הַשִּׁיגְרָה הָאֲבוּדָה לְאַט לְאַט

נָקוּם מֵהַסַּפָּה, נִנְשׁוֹם אֶת הָאֲוִויר

לָמַדְנוּ עִם הַזְּמַן שֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ שָׁבִיר

וּבֵינְתַיִים נִיפָּגֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹת

אֲנִי אִיתְּךָ בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל הַנְּשִׁימוֹת

וְאִם אַתָּה עָמוֹק מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה

תַּשְׁאִיר לִי אֶת הַדֶּלֶת חֲצִי פְּתוּחָה

אֲנִי שׁוֹלַחַת יָדַיִים אֲרוּכּוֹת

הֵן מְחַבְּקוֹת אוֹתְךָ עַכְשָׁיו, הֵן מְחַבְּקוֹת

וְרַק תִּזְכּוֹר שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁאַתָּה נִרְדָּם

שֶׁגַּעְגּוּעַ הוּא הַדֶּבֶק הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם

עוֹד נַחְזוֹר שׁוּב לְשַׂחֵק, לְהִתְפָּרֵק בְּחִיבּוּק

הַשְּׁנִיָּה הֲכִי קָשָׁה הִיא אַחֲרֵי הַנִּיתּוּק

וְשַׁעַר הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי נִפְתַּח שׁוּב לָרְוָוחָה

כִּי יֵשׁ עוּגָה, וְיֵשׁ נֵרוֹת, אֲבָל אֵין לִי כָּאן אוֹתְךָ⁠

האולטראס מארחים את פבלו רוזנברג רומנטיקנוס -Ultras Romantikanus

עֹצֶם עֵינַיִם

חוֹלֵם שֶׁאֶת תָּבוֹאִי

סִדַּרְתִּי אֶת הַבַּיִת, בִּשַּׁלְתִּי, הֵכַנְתִּי

הִדְלַקְתִּי לך נֵרוֹת

תִּשְׁאֲלִי אֶת הַחֲבָרוֹת

גַּם הֵן יַגִּידוּ לך שֶׁכְּדָאִי לךְ, כְּדָאִי לךְ

אָז בּוֹאִי אליי כָּפְרָה

יֵשׁ יַיִן וְגִיטָרָה

אֲנִי רומנטיקנוס הַלַּיְלָה, הַלַּיְלָה

הִדְלַקְתִּי לך נֵרוֹת

תִּשְׁאֲלִי אֶת הַחֲבָרוֹת

גַּם הֵן יַגִּידוּ לך שֶׁכְּדָאִי לך, כְּדָאִי לךְ

אֲנִי אַגִּיד לך אֶת הָאֱמֶת, אֲנִי חָשַׁבְתִּי אֲנִי מֵת

הָיִית מוּלִי וְכָל מָה שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַיִם זֶה גַּן עֵדֶן

וְכָל הַחֶבְרֶה בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלִּי מְדַבְּרִים

עַל אֵיךְ הֵבֵאת לִי גַּן חַיּוֹת בִּמְקוֹם הַפַּרְפַּרִים בַּבֶּטֶן

זֶה לֹא שֶׁיֵּשׁ לִי צִפָּרְנַיִם, את יוֹדַעַת

אָז אֵיךְ אַתְּ מַסְבִּירָה אֶת הַשְּׂרִיטָה שֶׁלִּי אלייך?

יָשַׁן עַל צַד אֶחָד שֶׁל הַמִּטָּה כִּי צַד שֵׁנִי הוּא בִּשְׁבִילְך

וּכְשֶׁאַתְּ לֹא כָּאן הוּא שָׁמוּר אלייך

כְּמוֹ חוֹלֶה לְרוֹפֵא, כְּמוֹ בָּצֵק לָאוֹפֶה

אֲנִי לֹא יָכֹל בִּלְעָדַיִךְ וְזֶה מָה שֶׁיָּפֶה

אַתְּ יָפָה כְּמוֹ קִשּׁוּט, זֶה פָּשׁוּט

הָרֶגֶשׁ לֹא מֵת, אֲנִי מֵת מֵהִתְרַגְּשׁוּת

עֹצֶם עֵינַיִם

חוֹלֵם שֶׁאת תָּבוֹאִי

סִדַּרְתִּי אֶת הַבַּיִת, בִּשַּׁלְתִּי, הֵכַנְתִּי

הִדְלַקְתִּי לך נֵרוֹת

תִּשְׁאֲלִי אֶת הַחֲבָרוֹת

גַּם הֵן יַגִּידוּ לך שֶׁכְּדָאִי לךְ, כְּדָאִי לךְ

אָז